30 חודשי מאסר לנער שהורשע בהריגה עת שעלה עם חבריו על גג בי"ס לשאוף גז ממזגנים ודחף את אחד מחבריו אל מותו

1.                 הנאשם הורשע, בהכרעת דין מנומקת, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה שעניינה הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2.                 העובדות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ולפיכך, תובאנה להלן בקליפת אגוז.

3.                 הנאשם, קטין כיום בן 17.5. ביום 6.3.10, בהיותו כבן 16 (בהכרעת הדין נכתב בטעות 15.5), טיפסו הנאשם, המנוח, ש. ס. (להלן: " המנוח") ושלושה חברים נוספים על גג בית הספר רש"י בנתניה, על מנת לשאוף גז ממדחסי מזגנים הניצבים עליו. במהלך שהות החבורה על הגג, התגלע ויכוח בין הנאשם לבין המנוח, בעת שהשניים עמדו בסמוך לשולי הגג (המנוח עם גבו אל סף הגג). במהלך הויכוח, דחף הנאשם את המנוח וכתוצאה, נהדף הלה לאחור, צנח מטה, נחבט בחוזקה ברצפת חצר בית הספר ומת.

4.                 ב"כ הנאשם טען להגנתו, כי היה נתון להשפעת גז המזגנים ששאף עובר לאירוע. טענה נוספת שהעלה היא, כי בשל יכולתו השכלית המוגבלת של הנאשם, אף אם יימצא כי הינו אחראי לביצוע המעשה, הרי שיש להסתפק באחריות מופחתת. הטענות נדחו.

נקבע בין היתר:

"הנער הסביר, אשר בנעליו נכנס הנאשם, היה צופה בנסיבות שהוכחו, את נפילתו של המנוח, עקב הדחיפה שנדחף על ידי הנאשם לעבר שולי הגג, בהינתן מרחק עמידתו מהמעקה - כמטר ובהתחשב בגובה המעקה אשר אינו עולה על 60 ס"מ. הנער הסביר, אף היה צופה את התוצאה הקטלנית, ברמת וודאות גבוהה, עקב נפילה מהגג, אשר גובהו שתי קומות... הנאשם, כבן 15.5 בעת האירוע, תיפקד כנער בן גילו, למד בבית ספר תיכון, בחטיבת הביניים, בפנימייה וקיים קשרי חברות אמיצים עם חבריו. למדנו, כי היה חברו הטוב והקרוב של א' [עד תביעה - ו.מ] . בנסיבות אלו, לא הוכח כי סבל ממוגבלות מכל סוג שהוא. חזקה עליו אפוא, כי היה מודע למעשה שביצע ולתוצאתו. עולה מעדויות הנערים, כי מלכתחילה היו מודעים למעשיהם האסורים והמסוכנים, בעצם העלייה המסוכנת לגג בית הספר, באמצעות סורגי החלונות. מודעות הנאשם לתוצאות דחיפתו את המנוח, ממקום עמידתו בסמוך לסף הגג - צפה ועולה מהעובדות, בבחינת קל וחומר....

להתרשמותי, המדובר בנערים נורמטיביים דרך כלל, אשר חציית הגבולות האסורים אינה מאפיינת את התנהגותם. מעשיהם, אשר החלו כמעשי קונדס, משובת נעורים, הפכו למסוכנים. מעשה הדחיפה של הנאשם את המנוח - הרחיק לכת בפזיזות, קלות הדעת והאדישות שהפגין כלפי המנוח ".

על הנאשם

5.                 הנאשם, כבן 17.5 (במועד ביצוע העבירות היה כאמור כבן 16), ללא עבר פלילי, אשר זו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים.

6.                 מתסקיר שרות המבחן שנערך אודות הנאשם עולה, כי הנאשם בן להורים, יוצאי אתיופיה, אשר בשנת 1991 עלו לישראל. הנאשם וששת אחיו נולדו בארץ. המשפחה קשת יום, מתגוררת בשכונת מצוקה ומתקיימת מדמי ביטוח לאומי. מדיווח שירותי הרווחה עולה, כי תפקודו של הנאשם לאורך השנים היה רווי בקשיים, הן קשיי התנהגות והן קשיים בלימודים - שלא זכו למענה. עם זאת, לא דווח על בעיות של אלימות או התנהלות עבריינית.

7.                 מיד לאחר האירוע, נעצר הנאשם ובתום שבועיים, שוחרר לחלופת מעצר בבית דודיו בקריית מלאכי, במרוחק ממשפחת המנוח. במהלך שהייתו בחלופת המעצר, נבנתה עבורו תוכנית קהילתית, במסגרתה שולב הנאשם בלימודים ובשיחות, הוצמד לו חונך אישי והוא שולב במועדון נוער בקריית מלאכי, על פעילויותיו השונות. תפקודו לאורך התקופה בה שהה במעצר בית היה תקין, למעט מעידה אחת, בגדרה נתפס הנאשם מעשן סמים עם נערים, לאחר שעות הלימודים. הנאשם נטל אחריות על המעשה ומאז, הוגבר הפיקוח עליו. עו"ס נוער וצעירים, המלווה את הנאשם, דווחה כי הוא מקפיד על קיום תנאי שחרורו, ועושה את המוטל עליו. עם זאת, השהייה הממושכת בתנאים מגבילים מכבידה עליו מאוד.

8.                 עם מעצרו, נשלח הנאשם לאבחון פסיכיאטרי, ששלל מצב פסיכוטי פעיל, כמו גם, נטייה לאובדנות או תוקפנות. לאחר שחרורו, ערך שרות המבחן אבחון פסיכולוגי לנאשם, ממנו עולה, כי לנאשם רמת אינטליגנציה נמוכה, הגם שאינה מגעת לכדי פיגור שכלי. שרות המבחן התרשם כי מדובר ב" נער אשר הרגש הרווח אצלו הוא דיכאון", כי הוא סובל מהפרעות חשיבה, הפרעות קשב וריכוז וכן, כי " יש בו תוקפנות שאינה מכוונת לאובייקט ויכולה להתבטא בהריגה כמו גם בהתאבדות". להתרשמות הפסיכולוג, טיפול פסיכולוגי שניתן במסגרת מעון נעול עשוי לסייע לנאשם.

9.                 ביחס לעבירה בה הורשע, שירות המבחן התרשם מצערו העמוק של הנאשם על אשר ארע, הגם שהוא התקשה להשלים עם העובדה כי הוא זה אשר גרם למות חברו וכן, מתקשה להביע את רגשותיו, למרות שניכר עליו כי הוא צמא לכך.

10.            להתרשמות שירות המבחן, הכרעת הדין היוותה אבן דרך חשובה בתהליך נטילת האחריות מצד הנאשם וכיום הוא ער לחומרת העבירה שביצע ולתוצאותיה הטראגיות ונמצא בראשיתו של הליך עיבוד הדברים. דווח כי הנאשם חושש מאוד מעונש מאסר.

11.            שירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו אלים, כמו גם, אינו בעל דפוסים עברייניים. להתרשמותו, לנאשם מוטיבציה גבוהה לשקם את חייו והוא מגיב היטב לסמכות ולקשר. אביו אף הוא מצוי בקשר עם שירות המבחן ומעורב בחיי בנו. מנגד, מעורבותו של הנאשם בסמים (שאיפת גז המזגנים ועישון סמים פעם נוספת עם חבריו) לרבות יכולתו הוורבלית הדלה ורמתו הרגשית הנמוכה מעצימים את גורמי הסיכון הנשקפים ממנו.

12.            לנוכח תפקודו התקין של הנאשם במהלך השנה האחרונה, שירות המבחן התרשם כי הוא ייתרם מהמשך ההליך הטיפולי, אשר עשוי לקדם אותו וליתן מענה לצרכיו הטיפוליים והרגשיים, לצד הצבת מסגרת ברורה. לפיכך, המליץ שרות המבחן על שילובו במעון נעול "מצפה ים" (להלן: " המעון"). הנאשם, כמו גם משפחתו, הביעו רצון לשילובו במסגרת האמורה.

13.            שרות המבחן ערך ברור עם המעון, אשר אישר כי יוכל לקלוט את הנאשם לשורותיו, חרף גילו המתקדם, ברם הנאשם לא יוכל לשהות בו, מעבר לגיל 20, קרי, שהותו במעון, תוגבל לתקופה של שנתיים וחצי. צוות המעון הטעים, כי לא מומלץ לשלב עונש של שהות במעון, לצד מאסר מאחורי סורג ובריח בהמשך, שכן ניסיון עבר מלמד, כי במצב דברים זה, המטופל אינו פנוי נפשית להליך הטיפולי, נוכח החשש מפני המאסר הצפוי לו.

14.            היה ויושת על הנאשם עונש לריצוי במעון נעול, ביקש שרות המבחן לאפשר את קליטתו של הנאשם בשלבים, תחילה במסגרת צו זמני למשך 3 חודשי הסתכלות, אשר בסופם תיערך הערכת מצב, או אז, יבוא שירות המבחן בהמלצה סופית ביחס להמשך שהותו של הנאשם במעון.

הצהרת נפגע עבירה